השאלה ששומעים בסטודיו יותר מכל אחרת היא "מה זה?" — אצבע על שרוול, על מוטיב תחרה, על פנינה. אני בוחרת ביד כל חומר שנכנס לסטודיו, אז הנה תשובה מסודרת: מהם החומרים שמרכיבים שמלה אצלנו, ומה ההבדל ביניהם. (בתמונה: נטלי מקולקציית אביב/קיץ 2024.)
תחרה
התחרות בסטודיו מוזמנות ממפעלים בצרפת ובאיטליה בייצור מוגבל. רוב התחרות הן משלוש משפחות (שנטיי, אלנסון וגיפור), עם הבדלי משקל, צפיפות ואופי של נפילה. סקירה מפורטת יותר ניתן לקרוא במאמר על תחרות אירופיות.
בדי בסיס
בדי הבסיס (משי, סאטן, טול, אורגנזה ועוד) נרכשים אצל ספקים קבועים באירופה. הם הבסיס שעליו יושבת כל השמלה, ולכן הם נבחרים גם לפי איך הם מתנהגים תחת תאורת אולם וגם לפי איך הם נושמים לאורך יום ארוך. כשנדרש גוון מדויק, אפשר להזמין צביעה מותאמת מהמפעלים באירופה, ולכלות עם עור רגיש יש אפשרויות בטנה היפואלרגניות.
חריזה
החריזה כוללת אבני סברובסקי, חרוזי זכוכית בגדלים שונים, פייטים ופנינים. כל אלמנט מושם ידנית. מחוך עם חריזה צפופה יכול לכלול אלפי אלמנטים ולקחת מאתיים עד ארבע מאות שעות עבודה.
רקמה ופרטי גימור
פרטי הרקמה נעשים ביד, לאחר התפירה. זה כולל את החיבור בין פאנלי תחרה, תפירת קורדונט סביב מוטיבים, וגימור של שולי הצוואר והשרוול.
למה זה משנה בשמלה צנועה
בשמלה צנועה לחומרים אין איפה להסתתר: שני שרוולים מלאים, מפתח הכתפיים (חלקת הבד שמעל החזה), מחשוף סגור — כל סנטימטר של בד גלוי לעין ולמצלמה. לכן הבחירה בחומרים היא בעיניי ההחלטה שהכי קובעת אם שמלה צנועה תיראה היטב בצילומים או לא.
רוצות למשש את ההבדל בעצמכן? קבעו פגישה ונפרוש לפניכן את הדוגמאות.
על הכותבת
מעצבת ומייסדת
עמליה כהן עוסקת בתחום שמלות הכלה מאז 2005, ומנהלת סטודיו עצמאי מאז 2007. את ההכשרה שלה רכשה בבתי אופנה בארץ ובחו"ל, והיום היא מעצבת באולם התצוגה שלה בירושלים, המתמחה בשמלות לכלות שומרות מסורת. קראו עוד על עמליה.
